תערוכות

חֵיפָה בַּחֹרֶף הִיא חִתּוּךְ עֵץ יַפָּנִי שָׁם מְצַפֶּה לִי מֶשִׁי הַגֶּשֶׁם, הָרַךְ בַּגְּשָׁמִים. לַבְנִין הַכְּרוּב נִרְדַּם לוֹ בַּשִּׂיחִים הַלַּחִים וּמִן הַשְּׁלוּלִיּוֹת שְׁלַל הֲזָיוֹת עוֹלוֹת כְּאֵד

הבילוי החביב עליי בשנות העשרה שלי ואחר כך גם בצבא, היה… ובכן, ערב עם החבר'ה מתנועת הנוער (טוב, ארגון הנוער… בצופים ובנוער העובד לא הארכתי

"כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא. אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת" (קהלת א' 7) בוודאי תתפלאו לשמוע שזכרונות הילדות שלי

"בלילות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה אולי כוכב נגוז מבעד לחלון פתוח אולי צרצר נשמע הרחק אך אפילו השעון לא מתקתק בלילות הקיץ החמים

אז זה כבר נהיה עניין שבשגרה שאני מארחת כותבים מוכשרים פה בבלוג. הפעם אני מארחת פוסט אורח של צעיר רהוט ומלא קסם ששמו איליה קוחנובסקי.

"When it rains, it pours" (בתרגום חופשי: צרות באות בצרורות) אימייל קטן ותמים שקיבלתי משחר סיון, גרם לי להיזכר בערב פתיחות שהיה כאן בחורף וכתבתי

"באור ובגשם העיר מסורקת. היפה באמת – היא תמיד ביישנית. אלך נא היום, עם בתי הצוחקת, בין כל הדברים שנולדו שנית." (נתן אלתרמן, "שדרות בגשם"

אני רוצה לפתוח את הפוסט הזה בהרכנת ראש והצדעה למחזאית, המשוררת, השחקנית והבמאית ענת גוב, שהלכה לעולמה בשבוע שעבר, לאחר מאבק ממושך בסרטן המעי הגס.

אחרי הפסקה די ארוכה בבלוג, החלטתי שבבלוג שנקרא "תרבות אכילה" צריך גם להתרכז בתרבות. בחודשיים האחרונים היה פה מקבץ נדיר של אירועי תרבות מהזן שלא