בתי האוכל המיתולוגיים בעיר התחתית – חלק ראשון

פורסם לראשונה בשנת 2017

עם היוודע דבר הסגירה המצערת של קונדיטורית ספירא לאחר 70 שנים של פעילות, התמלאתי בתוגה. המקום, שנסגר אתמול, היה חלק מהנוף החיפאי וסיפק אי של יציבות מתוקה לכל מי שחיפש כזו בזמנינו הכאוטיים והמשתנים ללא הרף. בין אם אהבתם את כלבי המרנג הורודים האלמותיים, ובין אם אהבתם את הסברינה, פאי הדובדבנים, הקרמשניט, עוגות הפרג או מרנג הלימון, ספירא היה אחד מהמקומות האלו שנדמה שיהיו כאן לנצח וישרדו שואה גרעינית יחד עם שאר יצורים קצת פחות סימפטיים. אחרי הכל, באיזה מקום יכולתם לקבל כוס סודה קטנה ליד האספרסו שהזמנתם, כמיטב המסורת האוסטרית, מבלי שבכלל ביקשתם? הבעלים, יאיר ונעמי תמיד הסבירו פנים וגם העובדים היו קבועים ומוכרים. המחירים היו שווים לכל כיס והפרלמנטים האנושיים שישבו שם כבדרך קבע הכניסו רינה ללבבות של החולמים והנוסטלגיים. עצוב לחשוב שכל זה לא יתקיים יותר בעוד זמן קצר מאוד.תישאר רק הכניסה למקום שהתאפיינה בעיצוב מיוחד – אם יהיה לנו מזל – לכמה חודשים לפחות.
לפני כשבוע הבאתי חבר למעיין הבירה, מוסד חיפאי נוסף שאין צורך להציג. אותו חבר מעולם לא ישב ממש ברצינות במקום והיה מוקסם ממה שראו עיניו וממה ששפתיו טעמו. הוא לא הבין איך לא חווה את המקום עד עכשיו. בעקבות זאת הבנתי שיש לא מעט מוסדות המלווים אותנו כבר שני דורות לפחות ולצערנו הרב הם לא יהיו כאן לנצח. המון חיפאים לא ישבו בהם מעולם ובמקרה הטוב שמעו את שמם.
החלטתי להביא כאן סדרה של כתבות קצרות שתסקור את המוסדות החשובים בעיניי ואתם בהחלט מוזמנים לכתוב כאן בתגובות אם שכחתי מישהו או שלא הכרתי (רחמנא ליצלן!).