"המיוחד לשוק תלפיות הוא שיש בו הרבה אנשים, בדגש על צעירים, שבאו הנה להגשים חלומות יחודיים"
אחד הפרויקטים המעניינים ביותר שמשכו את עינינו בחודשים האחרונים הוא הפרויקט של יגאל פליקס. מתחילת השנה הנוכחית יגאל מצלם דיוקנאות של כל האמנים שמופיעים בגולדמונד ספרים. מיום שנחשפנו לתמונות ולסיפור מאחוריהן רצינו לשמוע עוד על הפרויקט והנה נקרתה בדרכנו ההזדמנות.
יגאל הוא צלם אמן יליד ירושלים (1979), שפועל כיום בחיפה. יצירותיו הוצגו במוזיאונים וגלריות בארץ בעולם, ובכתבי עת. כמו כן, בשלושה ספרים של יצירותיו. ישבנו איתו לשיחה בקפה 'טלק' שבשוק תלפיות.
איך הגעת לחיפה ולשוק תלפיות?
אני ירושלמי במקור, דור תשיעי בירושלים. לפני 12 וחצי שנים עברתי לחיפה וב 3.5 השנים האחרונות אני עובד בשוק תלפיות. עברתי לחיפה בגלל הילדים והמשפחה של אשתי שהיא חיפאית. מאז אני בחיפה ואוהב אותה מאוד מאוד. חיפה מתאימה לי.
כשעבדתי בעיר התחתית צילמתי את הצילומים של מתחם 21. עברתי לשוק תלפיות בעקבות מכירת הבניין שפעלתי בו ואמרו לכולנו ללכת. חוץ מבסטות היה כאן רק אילן (ממסעדת תלפיות, נ.ס). היום זו ממש חגיגה והרבה מחבריי האמנים מגיעים לכאן.
מה מיוחד מבחינתך בשוק תלפיות?
זה אזור שיכול להכיל את ההווי הקהילתי, החברתי – שמשלב מגורים, בילויים ונגיש גם לאוכלוסיה שהיא חלשה יותר מבחינות שונות. זה מאוד חשוב לעיר כדי שהיא תחיה. נדמה לי שנכון לעכשיו, זה המקום היחידי בעיר שאפשר לומר עליו שהוא ממש חי, כלומר, שיש בו צמיחה של דברים שיש בהם חידוש. רואים את זה לפי העסקים שקמו בשוק: האופי שלהם קשור באישיות של המקימים, הם שונים אחד מהשני אבל משלימים אחד את השני. יש כאן הוויה של אנשים שנעים להם להיות יחד, בין אם זו בסטה ותיקה, מסעדה, בית קפה, סטודיואים של אמנים ומעצבים, או משתלה על הגג. הייחוד של המקום נובע מהספציפיות של האנשים שפועלים בו ולכן יש כאן איכות מיוחדת.
אני מאוד מקווה שהגורמים השונים ישכילו לשמור כאן על האיזון ולא רק לעסוק במניות, שישכילו להשתמש בזה לבנייה של איכות ולא רק לרווחים אישיים בטווח הקצר. שהעיריה לא תהיה מרוחקת, שתשתמש באיכויות האלו לטובת הכלל כי אנשים צריכים לחיות. לשמר את המימד ההומאני זה חשוב כדי שהמקום יצמח, אחרת היופי שמלבלב כאן, ייבול. לוקח זמן למקום כזה להתפתח ואם תהיה פה נדל"נות מגרשת זה יהפוך להיות כמו העיר התחתית, ורחוב הנמל בפרט, שלדעתי, הפך להיות כמו עוד קומה בינונית חסרת ייחוד בקניון נפוץ. מבחינתי, גם ציר מוריה זה מקום בינוני: נותני שירותים כלליים, ורשתות הסעדה שכולן מגישות את אותה המנה- לזה קוראים תרדמת ולא חיים ערים.
ספר על העשייה שלך בצילום
אני מצלם בהרבה סגנונות ודברים שונים, ובמיוחד אוהב פורטרטים של אנשים כי אני אוהב את המפגש עם הזולת. הדבר שחשוב לי זו המציאות, אני מנסה להבין אותה. בגלל זה, כאדם יוצר, צילום חשוב לי, כי הוא מאפשר לי קשר אמיתי ופחות מדומיין אל מציאות שחוויתי.
איך נולד רעיון פרויקט הצילום בגולדמונד?
מאז שחנות הספרים גולדמונד עברה לשוק, היא הפכה למרכז תרבותי קטן שנותן מענה לצרכים שונים של אנשים. בסוף דצמבר 2021 ניגשתי לאיל והצעתי לו שבמשך שנה נתעד את כל מי שמופיע אצלו: נאסוף את האנשים באמצעות צילומי פורטרט. אבל, בשונה מצילומים תדמיתיים, כאן, אני מנסה ללכוד הבעות או מחוות שנדמה שהן מבטאות משהו מהאופי של המצולם. חלק מהמופיעים הם אנשים יחסית ידועים וחלקם אנשים מהקהילה המקומית שבאים לחלוק את מה שיש להם. האנשים האלו חיים בינינו משפיעים עלינו בדרך שלהם.
אני שם לב שבפרויקט הזה קורה משהו מעניין: במשך שנים צילמתי נופים של הארץ ואם היו בתמונות אנשים הם שמשו כסטראוטיפיים למקום. ואילו בפרויקט הזה המצב הפוך: אני פוגש את הארץ דרך אנשים שכל אחד מייצג מקרה פרטי. וכל המקרים האלו מתרכזים אל הגולדמונד.
כך גם הקהל שמגיע להופעות, ובכלל גם מי שיושב כאן במהלך היום ובא לקנות ספרים בחנות הנפלאה הזו. גם אותם אני מצלם בתמונות קבוצתיות במהלך ערבי צילום מיוחדים, בהם האנשים עולים על הסט בהרכבים אקראיים.
להבנתי, ההתכנסות הזו היא מין התרחשות ספונטנית שקורית מאליה: צורך טבעי-אמיתי שקיים בחברה והוא מקבל ביטוי בגולדמונד.
דבר כזה שיש לו את האיכות המיוחדת הזו, לא קורה כי איזה איש עסקים או ממונה בעיריה החליט ש'ככה צריך להיות', אלא, זה בגלל שבמרכז של כל זה יש את איל לבקוביץ' שהאופי הנדיב שלו והפעילות שהוא מאפשר לקיים מתוך רצון להגשים חלום ולחיות אותו, מושך אליו את האנשים האלו.
ובעצם על זה הפרויקט: על צמיחה של מקום, ומה יש בו שהופך אותו לכזה: איזה מין אנשים הם אלו שמפיחים בו חיים.
האם אתה מקיים קשר נוסף עם המצולמים?
כן. מלבד אקט הצילום, אני גם נותן לכולם שאלות שנוגעות לגולדמונד מבחינתם האישית. הרי אני מנסה להבין מהי האיכות המיוחדת של המקום. לכן, אני פועל כאן בצורה הפוכה למה שאני רגיל או מכיר: מאחר ולא אני מחליט מה קורה שם, לכן, במקום שאני אכתוב את דעתי על המתרחש, אני אוסף את הרושם של הנוכחים מהמקום. לכל אחד יש משהו מיוחד לומר והוא מוסיף על דבריו של האחר. בעצם, אני מייחל לטקסט שבנוי מאוסף אמירות: מין טקסט שבמובן מסוים, הרבה מאוד אנשים כתבו אותו יחד. נדמה לי שמילים כאלו יחד עם הפנים השונות יתנו לנו גישה אל אותה משמעות חברתית שקשה מאוד לומר מהי, אבל ניתן לחוש בה.
בנוסף אפילו התחיל להתגבש "פס קול – גולדמונד" שגם עליו לא אני מחליט אלא היוצרים: מכל אחד אני מבקש שיבחר שני שירים שביצע בהופעה ושירצה שיופיעו בפס הקול. ואם מדובר בסטנדאפיסט או חומר טקסטואלי אחר, אז נסדר הקלטה.
האם יש תאריך סיום לפרויקט? איך מסכמים כזה פרויקט בכלל?
גולדמונד כמקום- זה פרויקט של איל, וכל עוד הוא ימשיך לקיים אותו הוא יימשך. אני לעצמי התחייבתי לתעד במשך שנה- עד סוף 2022. לאחר מיכן אערוך את החומרים שנאספים: תמונות, דברי המצטלמים, ועוד דברים שאני עדיין לא יודע מה הם- זו הרפתקה.
מה היית רוצה לראות בהמשך בשוק תלפיות?
כדי להבין את ההצעה שלי אסכם את הנקודה העיקרית של הפרויקט: המיוחד בגולדמונד שזה מקום שמאפשר לצורך חברתי-ממשי-ספציפי להתקיים. אם נחשוב על זה, המיוחד לשוק תלפיות שמלבד גולדמונד יש בו עוד די הרבה אנשים, ובדגש על צעירים, שבאו הנה להגשים חלומות יחודיים. אפילו בית הקפה שאנחנו יושבים בו לא דומה לאף בית קפה על הכרמל או בעיר התחתית (ואני לא מתכוון לריהוט או לעיצוב) ויש לזה סיבה אמיתית: טלק יוצר את התערובות וקולה אותן. עכשיו נשאל למה זה משתלם לו? לדעתי התשובה: כי אכפת לו. שלא תביני אותי לא נכון: זה לא שקפה קפה, גרג או ארומה זה רע, זה פשוט אותו הדבר- סתמי וחסר ייחוד, או במילים אחרות: חסר איכות (ובעיניי גם יקר בצורה חזירית). כך גם הפיצה של תומר עליה שהבן שלי הכריז שהיא הטובה בעיר. זה משהו נהדר שיש כאן הסעדה גבוהה כמו מסעדת תלפיות, כנאפה ביתי, סדנאות אמנים למינם כמו "הנביאים" "מקום לשירה" משתלה על הגג, פאב "הקרן", ועוד מלא דברים יפים, וכמובן פירות וירקות שוק.
עכשיו להצעה שלי: אני מאמין שכדי שתהיה צמיחה שתעודד איכות – צריכה להיות העדפה מתקנת לטובת מי שהוא חלוץ וייחודי – מה שאכנה "מפיח חיים", ולהעמיד קושי על הרשתות הדורסניות שעניינן הוא להתפשט ולהשתלט. מכאן, שייקבעו דרגות ארנונה שונות שיש להן קריטריונים אידיאולוגיים.
הלוואי שהעירייה תדאג לניקיון השוק וסביבתו, כי כרגע פשוט מלוכלך ובמקומות רבים גם מסריח. שתחייב ותאכוף את בעלי הבסטות והצרכנים לשמור על הניקיון. שיהיו שירותי פינוי זבל לאורך כל היום.
הייתי רוצה שהחזות של הבניינים תהיה יפה ולא מתפוררת. שהעיריה תהיה יצירתית ותמצא את הדרך לעודד את בעלי הנכסים לשפץ את המבנים, לא רק מבחוץ אלא גם מבפנים. לא רק את החזית אלא גם מהצד.
לעירייה אמנם אין שליטה על עליית המחירים, אבל היא בהחלט יכולה וצריכה לדאוג לתשתיות שיצדיקו את העלייה במחיר. צריך תשתיות ראויות לדיירים, ובדחיפות לשפר את הביטחון אישי, ועוד.
אם זה לא יקרה, אז אני חושש שגם המקום הזה יגווע. כלומר, אולי פתאום תהיה כאן ג'נטריפקציה מטורפת ומחר יפתח כאן איזה גרג או ארומה, אבל היופי שנובט כאן פשוט יעוף כמו חלום.
תוכלו לעקוב אחרי יגאל פליקס בקישורים הבאים:
הישארו מעודכנים!
קבלו פוסטים חדשים בבלוג ועדכונים על סיורים
תגובה אחת
זה דוד שלי 😊😁
סגור לתגובות.