כי גם לנו יש פלאפל – או יותר נכון: ג'אז וגרביים!!

"זה ממש מייק'ס פלייס החיפאי" (אחד מהאנשים שישבו לצידי)

השתכרתי קלות מקוקטייל גרוע היום. והאמת היא שזה היה החלק הכי רע (והיחיד!) בסיפור שאני הולכת לספר לכם.
הסיפור שלנו, ילדים יקרים, מתחיל בשני בחורים צעירים – האחד שף והשני איש מחשבים וחובב מוסיקה מושבע.
דרכי החיים העקלקלות הפגישו אותם איכשהו וביחד הם יצרו דבר מופלא.

מרכז זיו הוא אחד מהמרכזים שהכי מצליחים להשרות עליך תחושה של שכונתיות ומעין פסאז' (מרכז עסקים קטן) סטייל שנות השמונים. אולם הוא גם אחד מהמרכזים האפרוריים ביותר וחיי לילה בו מסתכמים בגלידריה חביבה המתקראת נוצ'ולה שמלאה בבני תשחורת קטינים עם רדת הערב, כמה סנוויצ'יות (זסטי לאחרונה הצטרפה אף היא) וחומוס סולידי ולא בולט (שיש האומרים שהוא מפתיע באיכותו, העניין ייבדק) וכמובן פלאפל זוהר המיתולוגי שבו מתקבצים זרמים שונים מאנשי השכונה ההטרוגנית.

בשנה-שנתיים האחרונות, אחרי כמה נסיונות די כושלים לפאבים משני צידי הרחוב הקטן שלום עליכם, שכללו את ההסל'ס, את הסקנד פלור ועוד, נפתחו שני מקומות שדי מיצבו את עצמם כאלטרנטיבה שווה לפאבים בעיר התחתית ועל ציר הכרמל.
אני מדברת כאן על השאנן בר רחוב ועל הנולה סוקס. בעוד שאת השאנן בר הכרתי מתוקף היותו האח הקטן והמוכשר של פאב המכולת שהוא לדידי אחד הפאבים היחידים ששווים ביקור בציר מוריה, את הנולה סוקס לקח לי זמן לגלות וכמו כל המקומות הכי טובים, הביישנים שלא מתמסרים בקלות, צופנים בחובם אוצר מתוק למתמידים.

נולה סוקס – מבט מהרחוב

הנולה סוקס קצת מטעה בהתחלה כיוון שהוא יוצר רושם של פאב שכונתי אבל לא מהסוג האינטימי והמינימליסטי אלא מהסוג ההמוני יותר, כנראה בשל שטחו הגדול והתכנון הארכיטקטוני של המקום. תמיד כשעברתי שם הוא היה מלא לעילא ולעילא, במיוחד בערבים וביום שישי בצהריים. מכיוון שאני ידועה באלרגיה שיש לי למקומות פופולריים יתר על המידה, לא ממש נמשכתי להיכנס אליו. התפנית הגיעה כשביקרתי על בסיס קבוע חברה שעבדה בחנות 'ארטא' הסמוכה. מצוקת הרעב גרמה לכך שגיליתי שנולה סוקס מגישים המבורגרים משובחים במיוחד והעסקיות שלהם מתגמלות מאוד (1+1 על העיקריות מ 12 עד 17). לאחר מכן גיליתי שהמקום הכניס כמה מנות טבעוניות ואף הגדיל לעשות והכניס שניים או שלושה קינוחים טבעוניים – דבר נדיר במחוזות חיפה. אבל הדבר ששבה את ליבי דווקא הגיע דרך בעלי, ששם לב שנולה מפעילים ליין של הופעות ג'אז ובלוז חינמיות מידי יום שישי בשעה 14.00.

אז כן, מחירי המנות בהחלט לא זולים, אך מצד שני המנות נדיבות מאוד וניתן להתחלק בעיקרית ולהזמין תוספת כגון צ'יפס, פוטטו, סלט או קינוח. השירות נע מדי טוב למצוין בכל הפעמים שהייתי במקום וליין ההופעות בשישי בצהריים אינו הדבר היחידי שקורה בנולה, אלא יש גם הרצאות, הופעות במהלך השבוע, תחנת רדיו של הפאב ו"עיתון" שמסכם את האירועים שקיימים במהלך החודש (ויש הרבה!). כלומר – הפאב השכונתי האולטימטיבי פלוס. גם קהילתי וגם יציאתי, וגם מעודד תרבות (ישנן תערוכות מתחלפות של סטודנטים לאמנות בחלל הפאב). זאת ועוד.

בהופעה של "מיקי והמוזות" ב 9.8.13

אני רוצה במיוחד להמליץ על הופעות ימי שישי בצהריים שהן נחת לכל מי שחפץ בפתיחה רכה ותרבותית של סוף השבוע, קרוב לבית, בעלות זולה יחסית ועם טעם טוב בפה. מנות מומלצות שדגמנו היו המבורגר דה-בייקר (אבל ברצינות: כל ההמבורגרים שלהם מעולים), פוטטוס מתובל ומיוחד ואת הקינוחים לא ניסינו, אך הם נראו למרחוק מפתים ביותר. יש גם תפריט אלכוהול עשיר שכולל בירות מסוגים רבים מאוד, קוקטיילים מקוריים (אם כי הנסיון האישי שלי לא כל כך טוב. למען הסדר הטוב אציין שהברמן הזהיר אותי מפני הקוקטייל הספציפי הזה – קפטנ'ס הו) ומגוון רחב של צ'ייסרים, ויסקי ושאר משקאות אהובים וטובים.

מבט על הבר

לא לשכוח להזמין מקום מראש ליום שישי בצהריים כדי למנוע עוגמת נפש – יש קהל רב וגרעין קשה של אנשים שאולי כמוני גילו בדרך הקשה שלעיתים הדברים הטובים ביותר נמצאים מתחת לאף 🙂

נ.ב – קולגה וחבר בעל הבלוג הנפלא ניימן 3.0 ביקר, התפעל וכתב על פאב האגף. מומלץ לקרוא כדי לקבל עוד פרספקטיבה על המקום הנדיר הזה ממישהו שהוא תל אביבי במקור וחי בברלין בהווה.