
something old, something new, something borrowed, something blue
הבילוי החביב עליי בשנות העשרה שלי ואחר כך גם בצבא, היה… ובכן, ערב עם החבר'ה מתנועת הנוער (טוב, ארגון הנוער… בצופים ובנוער העובד לא הארכתי

הבילוי החביב עליי בשנות העשרה שלי ואחר כך גם בצבא, היה… ובכן, ערב עם החבר'ה מתנועת הנוער (טוב, ארגון הנוער… בצופים ובנוער העובד לא הארכתי

"כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא. אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת" (קהלת א' 7) בוודאי תתפלאו לשמוע שזכרונות הילדות שלי

אז כפי שהתרענו מראש, הבלוג נסע לתל אביב בחול המועד סוכות להינפש, לחוות מראות, ריחות וטעמים וכמובן לחלוק אותם איתכם, הקוראים הנאמנים! אז נתחיל: ראשית,

"פעם, כשהחופש הגדול התמתח כל הקיץ, והיה לו טעם של חול וריח של ענבים, ושמש ג'ינג'ית ציירה נמשים על הפנים, ואחרי סוכות שרקה הרוח לכנופיה

"בלילות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה אולי כוכב נגוז מבעד לחלון פתוח אולי צרצר נשמע הרחק אך אפילו השעון לא מתקתק בלילות הקיץ החמים

השבוע אנחנו ממשיכים לאזור ואדי ניסנאס שנמצא בין העיר התחתית לשכונת הדר. אזור ואדי ניסנאס אזור ואדי ניסנאס פעיל בדרך כלל משעות הבוקר המוקדמות ועד

"לפעמים די לי במראה חטוף הנגלה לפתע במרכזו של נוף בלתי שייך, די לי בהבלחת אורות בערפל, בשיחה בין שני עוברי-אורח הנפגשים בתוך תנועה סואנת,

התאוששתם קצת מהפעם האחרונה? כי עכשיו באה הפצצה הרצינית… ביום שבת יצאנו לנו ארבעתנו (אני, אלכס, אחי ונגה) לביקור במזרח ירושלים. אני לא אכחיש שדי

טוב, אז הבטחתי לכם פוסט מורחב על ירושלים ואני מרגישה צורך מוזר לקיים 🙂 ירושלים – כל כך הרבה דברים נכתבו עליה, כל כך הרבה

חודש מאי והדובדבנים שמגיעים איתו תמיד נותנים לי השראה לכתוב. יש משהו חושני, בשל ומתוק ברמה כמעט אלכוהולית באויר הצלול של חודש מאי ובתוצרים שלו