הנפילים: ראיון עם ראובן ממעיין הבירה

אז הכביש ברחוב הביכורים היה דו סטרי – לא חד סטרי. במעלה הרחוב היה קפה רון – קפה אלגנטי עם פסנתר ומלצרים עם פפיון. יעקב בודו (השחקן מקופה ראשית) גר לידנו. הבן שלו היה יותר קטן ממני. למדתי בדוד ילין. הייתי משחק כדורעף באורנים בקלר, בליגה הארצית, איפה שהסופר היום. הייתי בשבט צופית מתחת לעירוני ה'. היינו עושים אש לילה בחורשה ברחוב יותם. 

מקומות שהסתובבתי בהם: בקפה פאר היינו נפגשים בתור נערים, קולנוע אורלי, בית התה (מרתף 10 של פעם) באודיטוריום ובית פיקא. מועדון המאה ועשרים ביפה נוף. מועדון אקדמון היה איפה שהסליק היום. קפה צביקה היה איפה שפונדק הדב. קודם הייתה שם מכולת. היה שם גם בית ספר לנהיגה כרמל שלמדתי בו. היה סנוקר בשער הכרמל של יהושע מסינגר, ולאבא שלו היה בתוך זה סטודיו לציור. קפה כרמל איפה שהשוקולטה היה ידוע מאוד וישבו בו יקיות שקראו עיתון הארץ. 

אם רצינו להיות בקלאסה היינו הולכים לבריכה של קפה דן. בית המרקחת ליד קפה פאר נשאר. בגן האם היו הופעות חינמיות של צביקה פיק, אילנית, ואפילו ג'יימס בראון. כל שבוע היו הופעות – ביום שבת בערב. היה מנזר ליד בית הספר שלמדתי. הייתי אלוף בזריקת כדור ברזל, תמיד הכדור היה מגיע למנזר והייתי עולה על הגדר להביא אותו. מרכז הכרמל היה עמוס באנשים. תמיד. היו באים גם מהקריות לכרמל. הייתי שומר על הכרמליסטים מפני הסחיטות של החבר'ה של השכונות למטה. מרכז הכרמל היה מקום המפגש של פעם.