הבלוג הישן

אני ממש שמחה להציג כאן את המשכו של הפרויקט המשותף שלי ושל עומרי זילכה מהבלוג פינת רחוב. שוב שילבנו כוחות וכתבנו על שלושה מקומות בילוי מאוד

"אני שונא את דיסנילנד. היא מכינה את הילדים שלנו ללאס וגאס" (טום ווייטס)   שיר שחלמתי על פראג כולם אמרו לי לנסוע לפראג. איך זה

יום רביעי בערב. מוצאי יום כיפור והשעה כמעט 22:30. מועדון "הסירופ" שבעיר התחתית מתחיל להתמלא. יש דיבורים נרגשים באוויר, המון חיבוקים ואווירה מעט חגיגית. היום

"כשיעלה היום שבו נשוב אל הפשוט" (ביום שיפלו הכוכבים, מילים: קובי אוז) שבוע מאז שחזרתי לחיפה. שבוע שאני מתלבטת איך לחלוק איתכם הקוראים את המחשבות

לחם. הדבר הבסיסי הזה שיכול להקנות לך ארוחה שלמה בכמה דקות עם המילוי או הממרח הנכון. אף אחד לא יכול לעמוד בפני ריח של לחם

"השמועות על מותי היו מוגזמות למדי" (מארק טווין) לחיפה תמיד היה איזה קטע עם שירה. אני זוכרת כשהייתי תיכוניסטית, הגעתי בדרך לא דרך לערבי השירה

חֵיפָה בַּחֹרֶף הִיא חִתּוּךְ עֵץ יַפָּנִי שָׁם מְצַפֶּה לִי מֶשִׁי הַגֶּשֶׁם, הָרַךְ בַּגְּשָׁמִים. לַבְנִין הַכְּרוּב נִרְדַּם לוֹ בַּשִּׂיחִים הַלַּחִים וּמִן הַשְּׁלוּלִיּוֹת שְׁלַל הֲזָיוֹת עוֹלוֹת כְּאֵד

כזכור לכם ביום ראשון השבוע, כתבתי כאן על ערב השירה הקסום שהיה באגף בצמוד לבישולים המדהימים של רפרם חדד והבטחתי לכם שיחה עם רפרם על

I never felt magic crazy as this" I never saw moons knew the meaning of the sea I never held emotion in the palm of

הבילוי החביב עליי בשנות העשרה שלי ואחר כך גם בצבא, היה… ובכן, ערב עם החבר'ה מתנועת הנוער (טוב, ארגון הנוער… בצופים ובנוער העובד לא הארכתי

"כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא. אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת" (קהלת א' 7) בוודאי תתפלאו לשמוע שזכרונות הילדות שלי

אז כפי שהתרענו מראש, הבלוג נסע לתל אביב בחול המועד סוכות להינפש, לחוות מראות, ריחות וטעמים וכמובן לחלוק אותם איתכם, הקוראים הנאמנים! אז נתחיל: ראשית,

"פעם, כשהחופש הגדול התמתח כל הקיץ, והיה לו טעם של חול וריח של ענבים, ושמש ג'ינג'ית ציירה נמשים על הפנים, ואחרי סוכות שרקה הרוח לכנופיה

"בלילות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה אולי כוכב נגוז מבעד לחלון פתוח אולי צרצר נשמע הרחק אך אפילו השעון לא מתקתק בלילות הקיץ החמים

השבוע אנחנו ממשיכים לאזור ואדי ניסנאס שנמצא בין העיר התחתית לשכונת הדר. אזור ואדי ניסנאס אזור ואדי ניסנאס פעיל בדרך כלל משעות הבוקר המוקדמות ועד

 "לפעמים די לי במראה חטוף הנגלה לפתע במרכזו של נוף בלתי שייך, די לי בהבלחת אורות בערפל, בשיחה בין שני עוברי-אורח הנפגשים בתוך תנועה סואנת,

התאוששתם קצת מהפעם האחרונה? כי עכשיו באה הפצצה הרצינית… ביום שבת יצאנו לנו ארבעתנו (אני, אלכס, אחי ונגה) לביקור במזרח ירושלים. אני לא אכחיש שדי

טוב, אז הבטחתי לכם פוסט מורחב על ירושלים ואני מרגישה צורך מוזר לקיים 🙂 ירושלים – כל כך הרבה דברים נכתבו עליה, כל כך הרבה

חודש מאי והדובדבנים שמגיעים איתו תמיד נותנים לי השראה לכתוב. יש משהו חושני, בשל ומתוק ברמה כמעט אלכוהולית באויר הצלול של חודש מאי ובתוצרים שלו

את ההתרשמות שלי מההופעה של שלמה בר בדובי'ס אפשר לסכם רק אם נביט בדילמה וננתח אותה: ניתן לצפות בזמר טוב ולאכול אוכל גרוע. לזמר בטח

לקראת יציאתם הממשמשת וקרבה של כמה מהפרוייקטים מהמוזרים והמעניינים ביותר שנראו בארצנו הקטנטונת, החלטתי לתפוס לשיחה את הבן אדם האחראי לכל הטוב הזה – יונתן

השבוע נסגר המקום שממנו התחיל הכל. סטודיו "הנמלה" של שחר סיון – איש רב פעלים, היה המקום שחידש את תרבות האנדרגראונד המפוארת שהלכה לישון בסוף

Then you better start swimming" Or you'll sink like a stone "For the times they are changing (Bob Dylan – The Times They Are changing)

אז זה כבר נהיה עניין שבשגרה שאני מארחת כותבים מוכשרים פה בבלוג. הפעם אני מארחת פוסט אורח של צעיר רהוט ומלא קסם ששמו איליה קוחנובסקי.

"…המדבריות הללו ריקים מאדם, תלים דהויים אלה של שממה…" (תיאורו של מרק טוויין את אזור הצפון בישראל, מתוך ספרו "מסע תענוגות לארץ הקודש") המון חיפאים

(שיר אהבה לעיר אחרת – מומלץ לקרוא בזמן שהשיר מתנגן ברקע) חודש פחות יום. זה הזמן שנשאר עד לבחירות המקומיות בחיפה. והזמן? הזמן הזה הוא

"When it rains, it pours" (בתרגום חופשי: צרות באות בצרורות) אימייל קטן ותמים שקיבלתי משחר סיון, גרם לי להיזכר בערב פתיחות שהיה כאן בחורף וכתבתי

"Work hard, play hard" (ביטוי אנגלי עממי) חיי לילה בחיפה? מסתבר שיש כזה דבר. כאשר הבלוג קיבל את ההודעה הבאה באימייל, הוא החליט לבדוק את

לכבוד תערוכתו החדשה, החלטתי לראיין את אחד האנשים שלדידי ולדידם של חיפאים רבים אחראי לפיתוח חיי התרבות, הלילה ואולי בקרוב גם האוכל – של העיר

והפעם: תרבות אכילה is going political סיכום של שבוע פוליטי בחיפה – לפני בחירות ארציות 2013 תרבות אכילה בדרכים! הפוסט הזה קצת יוצא דופן. אם

"באור ובגשם העיר מסורקת. היפה באמת – היא תמיד ביישנית. אלך נא היום, עם בתי הצוחקת, בין כל הדברים שנולדו שנית." (נתן אלתרמן, "שדרות בגשם"

אני רוצה לפתוח את הפוסט הזה בהרכנת ראש והצדעה למחזאית, המשוררת, השחקנית והבמאית ענת גוב, שהלכה לעולמה בשבוע שעבר, לאחר מאבק ממושך בסרטן המעי הגס.

אני חייבת להתוודות. אני כותבת שירים, חלקם אפילו לא למגירה. אבל אני בעיקר קוראת, המון שירה. השגעון הפרטי שלי לשירה התחיל בכיתה ג'-ד' כשגיליתי אצל

אחרי הפסקה די ארוכה בבלוג, החלטתי שבבלוג שנקרא "תרבות אכילה" צריך גם להתרכז בתרבות. בחודשיים האחרונים היה פה מקבץ נדיר של אירועי תרבות מהזן שלא

מי שבאמת מכיר את חיפה יודע שאפשר לעבור את כולה בפחות מחצי שעה מלמעלה עד למטה, ברגל. זה רק דבר אחד שאנשים לא יודעים על